במצגת שלך ראיתי פרק על תרומת מנועי השראה לזרמי קצר במתקן בשל הפיכתם למקור אנרגיה. (במכוניות חשמליות מצב זה נקרא בלימה ריגנרטיבית).
קראתי על הנושא בהרבה מקומות וככה מלמדים גם במכללה, אבל תמיד מתעלמים מהעובדה שמנוע כדי להפוך למוד רגנרטיבי צריך עירור לסלילי הרוטור, לא מזכירים את זה באף מקום, כמו כן מנועי השראה הם ללא הזנה של זרם עירור באופן כללי.
מנועי מכוניות חשמליות על פי רוב אינם מנועי השראה הם מנועים סינכרוניים.
מנועי השראה יכולים לשמש כגנרטורים בטורבינות רוח. במקרה שהרוח מסובבת את הרוטור מהר יותר מאשר סיבוב השדה הסטטורי, מיוצר הספק פעיל המוחזר לרשת אבל נלקח הספק ראקטיבי מהרשת לצורך יצירת שדה מגנטי מסתובב בסטטור.
זה בדיוק מה שמתרחש בעת קצר. הרוטור מסתובב (עד עצירתו) ומיצר הספק אקטיבי בסטטור התורם לזרם הקצר.
לדעתי זה די תלוי במערכת. כאשר ישנה מערכות גדולות כגון אספקות מים, מכרות וכדומה שבהן מחוברים מספר מנועים ישירות (לא דרך בקרי תדר למשל שמקטינים לגמרי את תרומת המנוע לקצר) בעלי הספק גדול צריך לחשב את גודל הקצר המכסימלי בנקודה הקרובה למשל לפסי צבירה או המפסק וכדומה ולהוסיף את תרומת המנועים. במידה והקצר עלול לעבור את הכושר ניתוק של מפסק או קיבולת הקצר המכסימלית של פסי הצבירה צריך להתחשב בבחירת הציוד.
הסיבה שמחשבים את תרומת המנועים וגנרטורים לזרם הקצר היא בדיוק בשל הצורך שפסי הצבירה וציוד המיתוג יעמדו בזרם הקצר המרבי הצפוי. במידה ולא מתחשבים בתרומת המנועים עלולים פסי הצבירה להתלש מהמבודדים והמפסקים להכשל בהפסקת זרם הקצר.
משהו לא לגמרי מסתדר לי.<br />
אני מבין מדבריך שההשפעה של המנוע היא קצרה מאוד (זרם ההלם בלבד, המשמש לחישוב פסי צבירה).<br />
ציינת שיש למנוע השפעה גם על המפסקים.<br />
כושר הניתוק של המפסקים נקבע ע”י זרם הקצר המתמיד.<br />
לא ברור לי אם כך אם כך למה יש למנוע השפעה על כושר הניתוק המפסקים ?
כושר הניתוק אכן נקבע לפי הזרם המתמיד, אולם מפסקים בקטגוריה A קוטעים את זרם הקצר עוד בחצי המזור הראשון ומפסקים בקטגוריה B צריכים להעביר דרכם את זרם הקצר ולאחר חלוף ההשהיה להפסיקו. במקרה זה אכן תרומת המנועים שולית לזרם ההפסקה אך קיימת לזרם העמידה.
יתרה מזו בכל מפסק קיים נתון של עמידתו בזרם הלם וסגירתו על זרם הלם.